במיה | המתכון

כמו גויאבה, כמו כוסברה, כמו פיטנגו, או שתמכרו את נשמתכם בשבילה או שלא תסכימו להתקרב גם אם ישלמו לכם.

במיה.

כל מי שמרגיש יותר בנוח עם החצי השני של המשפט הקודם, כנראה לא קורא את שורות אלה כרגע. אז ביי.

אבל אם בכל זאת יש בכם פתיחות וסקרנות אז תנו לי רגע לשאול משהו:

האם אתם לא סובלים במיה בגלל המרקם הרירי בעליל שלה?

טוב.

יש לזה פתרון.

כשאני עוצמת את עיני ואומרת במיה אני רואה במיה ירוקה וקטנה… זאת היא המועדפת עלי. אני פחות מעדיפה את מיני הזנים האסייאתים הגדולים והסגולים. איפה מצאתי את הבמיה החלומית הזו? אצל מוסטפה, חקלאי מקומי מאעבלין, כפר שכן, שמגדל בענווה ירקות משובחים.

סירי במיה רבים עברו תחת זוג ידי, וגיליתי כמה פעולות שמפחיתות את הריריות והשעירות שלה. וזה עושה את ההבדל, אז אם עד עכשיו לא אהבתם במיה – תחשבו שוב.

הינה כמה פעולות שכדאי לעשות לפני בישול הבמיה :

1. דבר ראשון שוטפים – אני מניחה במסננת, מזרימה מים ועם סקוטצ’ נקי משפשפת (כן!) וזה עוזר להוריד קצת מה”פרוותיות” שיש על גבי הבמיה.

2. מייבשים ורק אחר כך קוטמים את הצ’ופצ’יק – לא עד הסוף, משאירים מכסה שיסגור על הבמיה – כמו בתמונה (תתעלמו מהאחד שהתפספס).

3. ייבוש ייעודי – הייתי עושה את זה על מחבת בעבר. היום כבר מכניסה לתנור על 180 מעלות ל25 דקות. הבמיה מתייבשת ומצטמצמת מעט, מאבדת מהריריות המטרידה, ולדעתי הופכת משובחת עוד יותר.

4. עכשיו אפשר לבשל, בקטנה.

הנה המתכון:

קונים אצל הירקן כ 400 גרם במיה קטנה ירוקה. מזרימים מים ועם הסקוטצ’ בעדינות משפשפים את השיערות. מכניסים לתנור על חום של 180 מעלות ל25 דקות. בסיר מטגנים קלות, על אש בינונית, שתי שיני שום קטנות חתוכות גס בחמש כפות שמן זית. מוסיפים את הבמיה פנימה.

מוסיפים מיץ משתי עגבניות – (פשוט טוחנים בבלנדר את העגבניות ללא תוספת נוזלים) מביאים לרתיחה ומוסיפים כפית שטוחה של מלח בישול איכותי, כפית שטוחה של סוכר חום,

עלה דפנה קטן יבש וכף עשבי תיבול יבשים כמו אורגנו, אזוב וטימין. מבשלים על אש נמוכה מאוד עם מכסה סגור 25 דקות.

בתיאבון.