אולי זה קשור לעובדה שנולדתי באוקטובר, החודש שבו הסתיו הופך רשמית לחורף, וגם לכך שגדלתי בבית של חקלאים – וכשירד גשם סבא שלי תמיד התחיל לרקוד ולזמר משמחה.
עברה שנה (!) שבה למדתי מחדש את הטבע, ואני פותחת רשמית עונה שנייה של חורף צפוני (תופים ברקע). אז עכשיו כשאני יודעת קצת יותר ככה גם הסקרנות שלי לגלות וללמוד עוד גדלה. גיליתי למשל שאפשר לייצר ארוחות שלמות ממה שיש מסביב, בקלות וללא אמצעים, ואין סיפוק שדומה לזה – אפשר להגדיר את זה כשילוב של שתי תחושות מנוגדות ובאופן מוזר משלימות – מצד אחד הרגשה של שליטה, של עושר אינסופי – כי יצאתי החוצה ובחרתי, והרחתי ובדקתי וטעמתי וקטפתי והנה זה מה שאני אוכל היום… ומצד שני וואו איזה קטנה אני מול הטבע המדהים הזה שדווקא עכשיו החליט לתת לי את כל הטירוף הלא מובן מאיליו הזה.
לקחתי נשימה עמוקה וככה התחיל החורף.
טיול ליקוט 1#
זה היה באחת מההפוגות של הגשם האדיר של השבוע שעבר. החלטנו באומץ לצאת מהבית, וכמו לפני כל יציאה לטיול שאלנו את השאלה הקיומית:
מה נאכל כשנחזור?
זה מאוד חשוב כי הידיעה שבסוף חוזרים הביתה לארוחה מדהימה מוסיפה עומק לטיול ונותנת דרייב להליכה, וכמובן הכי כיף זה לתכנן ולהגזים בפרטים… ככל שהולכים הרעב מתעצם – וככה הארוחה הופכת לפרס של ממש – הרווחנו אותה ללא ספק.
ברגע שיצאנו הבנו שהרבה לא יחכה בבית, אין מצרכים והמטבח ריק. וכך פתאום זה נהייה ברור – ופשוט – נלקט ונכין לנו ארוחה ממה שנאסוף בדרך.
טיול ליקוט זה משהו אחר. זה state of mind יותר מהכל. ההבנה שהכל אפשרי והכל נמצא מסביב, שאין מה לדאוג והטבע יספק לנו את מה שאנחנו צריכים. ובמקרה הזה הטבע הוא הכל, הוא צומח, ואויר, וחי, ובני אדם. ולכל מרכיב יש לתת את תשומת הלב המלאה, כי הוא חלק מהטיול.
ההליכה הופכת לאיטית, סבלנית ורגועה. בגלל החיפוש האופי של הטיול הופך להרפתקני וילדותי, וכמה שזה כיף האמצע החיים לחזור להיות ילדים. הליקוט מייצר סקרנות מוגברת לגבי כל צמח, פרי, פרח ושלל תופעות. הראייה מתחדדת, ואיתה שאר החושים שמופעלים אחד אחרי השני:
כשעקרון המשיכה מנחה אותנו, קודם נתבוננן בצמח. האם הוא יפה בעיני? אם התשובה היא כן אפשר להריח אותו. איזה ריח יש לו? טוב? מעורר תאבון? אם התשובה היא כן אז נמולל את הצמח ונרגיש על השפתיים. האם מעקצץ? או נעים? אם התשובה היא כן אז נטעם, בעדינות על קצה הלשון. טעים? אם התשובה היא כן אפשר לתת נגיסה יותר רצינית. אלו שלבים בסיסיים, כמובן שצריך ללמוד ולהכיר את הצמחים שאנחנו קוטפים ולמנוע סיכונים שבאכילה של צמח לא מוכר
שיר ליקוט 1#
זה התחיל בגינה קסומה ומוזרה,
שמאחורי הבית של חברה יקרה.
קטפנו שם עלי סלק אדום וגם ירוק,
ובשביל הטעם המתוק..
החברה גם ציידה אותנו במתנה
לא אחרת מאשר בננה.
אמרנו שלום ותודה והמשכנו בהרפתקה.
מייד ביציאה מהכפר, איפה שהאספלט נגמר
מתחילים שדות אינסופיים.
אנחנו מפשילים שרוולים,
ובאיסוף חוביזות רציני את כל כוחותינו משקיעים.
חשוב לאסוף הרבה ולא להתייאש,
כי החוביזה מצטמקת מאוד בשלב הבישול על האש.
ממש עכשיו עלי החוביזות קטנים, חלקים ונטולי מרירות.
מה שכדאי לנצל ללא התעכבות.
ואם זה לא ברור אז נציין – זה שיא הבריאות!
אחרי מפגשים נוספים עם חיפושית, אגם, ואיש מאוד נחמד
עברנו במכולת בשביל מצרך אחד
קמח כמובן, בשביל להכין בצק
שהוא חלק מהמאכל המרתק
והנה המתכון כי כבר אי אפשר להתאפק:
מתכון ליקוט 1# – בצק עלים ממולא בעלים
12 יחידות
לבצק:
2 כוסות קמח
כפית מלח
כוס וחצי מים
למילוי:
עלים ירוקים שליקטנו (כמות שתמלא שקית סטנדרטית של סופר מרקט) – ניתן לשלב חוביזה עם סלק
בצל אחד פרוס לחצאי עיגול דקים
שני גזרים – חתוך לחצי ופרוס דק
ארבע שיני שום – פרוסות דקות
תבלינים
שמן קנולה
מכינים את הבצק:
שמים את הקמח והמלח בקערה, שופכים את המים ומתחילים ללוש. בהתחלה יהיה דביק מאוד אבל זה בסדר. הוא צריך להיות רך וגמיש, וככל שנמשיך ייתאחד. לשים כעשרים דקות עד מרקם מושלם. שמים כרבע כוס של שמן מעל ונותנים לו לנוח, מכוסה במגבת רטובה. בזמן המנוחה (3/4 שעה) נכין את המילוי – נשטוף את העלים ונייבש, נטגן את הבצל עד להזהבה, נוסיף את הגזר ובסוף את השום. תבלינים – פלפל, מלח, מעט סוכר וכמון. (אפשר לשנות לפי הטעם)
חותכים את העלים גס ומוסיפים, אחרי שתי דקות מכבים את האש.
חוזרים לבצק – חותכים כדורים בגודל קלמנטינה קטנה. על משטח נקי וחלק מותחים כל כדור עם הרבה שמן על הידים עד לעובי הדק ביותר לפני שהוא נקרע. מקפלים לחצי ולרבע. מניחים לנוח לרבע שעה וחוזרים על הפעולה 3 פעמים. אחרי הקיפול השלישי מותחים שוב את הבצק לעיגול יפה. מניחים שתי כפות מילוי לאורך השליש החיצוני של העיגול. מקפלים פנימה, סוגרים מלמעלה, וממשיכים לגלגל עד לסגירה (כמו סיגר).
כשכולם מוכנים מחממים שמן קנולה במחבת, בגובה של 3 אצבעות לפחות (בתנאי שיש לכם אצבעות שמנמנות כמו שלי). כשהשמן חם לוהט, מניחים את הסיגרים, עד להשחמה יפה מכל הצדדים, מוציאים ומניחים על ניר סופג.
בא טוב עם: טחינה כמובן!!
להגיש חם!!
